נושא העבודה: האם רגשות מענה יכולות להפחית את העוצמה החברתית הנתפסת של אדם כועס

מנחה: פרופ' שלמה הראלי

כחלק מההתפתחות המקצועית שלי תמיד שאפתי ללמוד לתואר שלישי. ראשית הדרך, הייתה בכך ששכנעתי את עצמי שאני יכול, מסוגל ומתאים להיכנס לתהליך כזה למרות כל ההתניות, שאני מניח שהן משותפות להרבה דוקטורנטים מטבע היותנו אנשים עסוקים במשעולי החיים, כל אחד עם נסיבותיו הוא. השלב השני, היה לחפש מנחה ונושא לעבודת הדוקטורט. בדיעבד, זהו השלב הכי חשוב בעיניי שיכול להעלות אותך על המסלול או להוריד אותך ממנו, וכאן התמזל מזלי להכיר את פרופ' שלמה הראלי דרך עמית יקר לעבודה (ד"ר שלמה קמעו), אשר אף הוא היה מונחה על ידו בעבודת הדוקטורט שלו. התברכתי בהנחיה מקצועית, תובענית, שיטתית, אשר מבוססת על הרבה ניסיון בתחום המחקרי בכלל, ובתחום התפיסה החברתית של רגשות בפרט. במסגרת העבודה, נחשפתי לשיטות מחקר ייחודיות, לשיטות איסוף נתונים חדשניות ויצירתיות והכי חשוב, למרקם של חוקרים בינלאומיים מהמובילים בעולם בתחום. שיא החוויה וההתרגשות במהלך העבודה התרחש כשהצגתי את העבודה בכנס בינלאומי בסקוטלנד, בו השתתפו החוקרים המובילים בתחום חקר התפיסה החברתית של רגשות.

לסיכום, הצבת מטרות ויעדים רחוקי טווח, חוסן מנטלי של יכולת ומסוגלות לעבור תהליך כזה, וכן תשוקה ואהבה למחקר ולנושא הנחקר אשר מתלווים להנחיה, לחניכה ולניסיון של פרופ' שלמה הראלי, הביאו אותי לסיים תהליך שהיה מאתגר ותובעני עד מאוד, אך גם מרתק להפליא.  

להלן אתאר בקצרה את עבודת המחקר שלי, אשר באה לבחון האם רגשות מענה יכולות להפחית את העוצמה החברתית הנתפסת של אדם כועס. במחקר הולכת ומתפתחת מגמה של תיעוד העובדה, כי הבעות רגשיות משמשות את הצופים כדי להעריך את כוחו החברתי של מביע הרגש. מחקרים שונים מוצאים, כי אנשים המביעים כעס נוטים להיתפס כמי שיש להם כוח חברתי רב יותר בהשוואה למי שמביעים עצב. מחקרים שנערכו לאחרונה, מצאו כי הכוח החברתי הנתפס של אדם המבטא רגש תלוי גם במידה מסוימת, בתגובת המענה של מי שהרגש מובע כלפיו. כלומר, ברגשות התגובה של הנמען של הרגש. אכן, כאשר אדם מביע כעס כלפי אדם אחר, הנמען אליו מכוון הכעס יכול להגיב, למשל, בנייטראליות, בכעס, בעצב או בפחד. בהקשר זה נמצא, כי האדם הכועס ייתפס בתור אדם בעל עוצמה פחותה יותר, אם הנמען בתגובה לכעס, יגיב בכעס או בנייטראליות, בהשוואה למצב בו יגיב בעצב או בפחד. אף על פי כן, נראה שבכל המקרים, כעס יוצר רושם של כוח חברתי גבוה יחסית, בהשוואה לכוח החברתי של אדם המביע עצב, ללא תלות בתגובת הנמען. האפקט של רגשות מענה מוסבר על ידי העובדה, שתגובתו הרגשית של הנמען מהווה מקור מידע נוסף על כוחו החברתי של מביע הרגש. כלומר, תגובה כזאת נתפסת כאישוש או אי-אישוש לכוחו של מביע הרגש. במלים אחרות, הבעת הכעס יכולה לאושש את הטענה שמביע הכעס הוא בעל כוח, והתגובה לכעס יכולה להוות טענה נגדית לטענה זו.

מטרתו העיקרית של מחקר זה, הייתה לבדוק האם ובאלו תנאים, רגש מענה לכעס יכול להפחית את הכוח החברתי הנתפס של האדם המביע כעס. לצורך זה, המחקר בוחן את האפשרות שבוז ו/או שמחה כרגשות מענה לכעס יהיו בעלי השפעה חזקה יותר על כוחו החברתי הנתפס של האדם המביע כעס, בהשוואה להשפעת רגשות מענה של כעס ונייטראליות. זאת, משום שרגשות אלו צפויים להציב אתגר גדול יותר לטענת כוחו החברתי של מביע הכעס.